החלטה בתיק ב"ש 090886/05

1.         בפניי עתירה להסרת חיסיון, אשר הוטל בתוקף תעודה בדבר ראיות חסויות, מטעמי אינטרס ציבורי חשוב, שנחתמה ביום 13.09.2004 על-ידי מ"מ השר לביטחון פנים, מר גדעון עזרא. בתעודה נקבע כי כל פרט שיש בו לגלות זהותם של האנשים אשר מסרו למשטרה את המידע המתועד בדוחות המפורטים בתעודה, יש בו כדי לפגוע בעניין ציבורי חשוב. אותו "עניין ציבורי" הוגדר כחשש לסיכון שלומם של בני אדם, וחשש לפגיעה בשיתוף הפעולה של הציבור עם המשטרה.

            יצויין, כי תוכן המידע עצמו נמסר לידי ב"כ העותר, אך זהותם של מקורות המידע נותרה חסויה.

            עו"ד ליסטר סבור כי יש לגלות את זהותם של מקורות המידע, שכן קיימת אפשרות כי אלה יודעים למי שייך הנשק. זאת ועוד, אפשר שאותם מקורות מעוניינים להפליל את העותר ולייחס לו עבירות אותן לא ביצע, על-מנת למנוע חשיפת העבריינים האמיתיים. לדעתו של עו"ד ליסטר, קיים פוטנציאל ראייתי באותו מידע, דבר אשר יאפשר לעותר להוכיח את חפותו, ולכל הפחות לעורר ספק סביר בדבר אשמתו.

            הסניגור הזכיר את ההלכות שנקבעו בפסיקתו של בית-המשפט העליון באשר לצורך בגילוי הראייה, שעה שיש בה פוטנציאל ראייתי ממשי, שהינו חיוני להגנתו של הנאשם.

.2             בהחלטתי בת.פ. 40183/02 רביזדה ואח' סקרתי את פסיקתו של בית המשפט העליון לעניין השיקולים אשר ינחו את השופט בבואו להכריע בעתירה להסרת חיסיון.

            כפי שנקבע בע"פ 889/96 מאזריב נגד מדינת ישראל, פ"ד נא(1) 433, מפי כב' הנשיא ברק:

                        "הדין הוא, כי אם חומר החקירה - שגילויו עלול לפגוע בעניין ציבורי חשוב, ועל כן ניתן לגביו צו חיסיון - הוא חיוני להגנת הנאשם, יש להסיר את החיסיון. חיוניותו של חומר החקירה נקבעת בכל מקרה ומקרה על פי שדה המחלוקת שבין התביעה לנאשם ... לעניין זה, די בכך שמחומר החקירה עשוי לעלות ספק סביר באשמת הנאשם כדי לראות בו חומר חקירה חיוני...

                        השאלה  אינה אם הנאשם סבור שיש ספק באשמתו. השאלה הינה אם בעדות טמון פוטנציאל ראייתי שיש בכוחו להעלות ספק סביר (שם, בעמ' 466).

            באותו פסק דין, חיווה כב' השופט חשין את דעתו כי:

"בית משפט יורה על הסרתו של חיסיון ועל גילויה של ראיה אם אי גילויה של הראיה יפגע בהגינותו של ההליך הפלילי ויכרסם בעשיית צדק לנאשם... (שם, בעמ' 463).

            בע"פ 621/01 מדינת ישראל נגד דרוויש, פ"ד נה(2) 823, חזרה כב' השופטת דורנר וציינה, כי: "בית המשפט יכריע באשר לחיוניותה של עדות חסויה להגנת הנאשם, לפי השאלה, האם בעדות זו מצוי פוטנציאל ראייתי, שעשוי - על פי קנה מידה אובייקטיבי - לעורר ספק סביר באשמת הנאשם".

3.         לצורך בחינת טענותיו של ב"כ העותר, שמעתי בלשכתי את דבריו של פקד קומי ג'יבלי, קצין המודיעין ביחידת יפת"ח, אשר הציג בפניי את הידיעות המלאות, הכוללות פרטים מזהים אודות מקורות המידע.

            לאחר שעיינתי במידע המודיעיני, נחה דעתי כי אין כל חשש שמדובר במי שמבקשים להפליל את הנאשם או להעליל עליו עלילות שווא. בנסיבות העניין, אינני סבור כי חשיפת זהותם של מקורות המידע, יש בה כדי לסייע, באורח ממשי, בהגנתו של הנאשם.

            אשר לידיעה הראשונה, הרי שאין כל ביטחון כי הנשק המאוזכר בה נוגע לענייננו, ומכל מקום עולה מאותה ידיעה כי המקור לא ראה את הנשק במו עיניו.

            בידיעה השנייה, הוזכרו שמות לא מעטים של מי שקשורים, באורח ישיר או עקיף, לאירוע, ואין כל מניעה כי הסניגור יפגוש בהם ויזמנם לעדות מטעם ההגנה, אם יראה בכך צורך.

            תוכן הידיעה השלישית זהה לתוכנה של הידיעה השנייה, והדברים שנאמרו לעיל, נכונים גם לגביה.

            באיזון הראוי בין צורכי הגנתו של הנאשם לבין החשש לפגיעה באינטרס ציבורי חשוב, נראה כי יש להעדיף הימנעות מחשיפת זהות המקורות, על-מנת שלא להעמיד את שלומם וביטחונם בסכנה ממשית. כמו כן, אין להתעלם מהחשש כי חשיפת המקורות עלולה להביא לפגיעה בפעילותם של גורמי המודיעין במשטרה, ולסכל גיוס מקורות ואיסוף חומר מודיעיני.

            לאחר שהגעתי למסקנה כי, בנסיבות העניין, גובר עניינו של הציבור להימנע מחשיפת המידע, החלטתי לדחות את העתירה לגילוי הראיות החסויות.

            ניתנה היום, כ' באדר ב' התשס"ה (31.03.2005), בלשכה, ותובא לידיעת הצדדים על-ידי המזכירות.